גדול מהחיים: הגדילן המצוי

רוצים לדלג לליקוט ומתכונים ? גללו למטה 🙂 רוצים את הסיפור המלא? התחילו מכאן.

הברית החדשה מספרת סיפור מעניין…

השנה הייתה שנת 1 לספירה.

יוסף ומרים מגיעים לבית לחם לצורך מפקד אוכלוסין שיזם השלטון הרומאי. מרים בהריון מתקדם, אך הם לא מוצאים מקום ללון בו ובלית ברירה, יולדת מרים את תינוקה באבוס הסוסים. שם התינוק, ישוע.

המלך הורדוס, ששומע בחשש על הולדת "מלך היהודים", מצווה להביאו אליו מיד (הבשורה על פי לוקאס, ב, 4-7).

מרים, יוסף והתינוק בורחים על נפשם למצרים מפני זעם המלך (הבשורה על פי מתי, ב, 13). המסורת מספרת שבמנוסתם, מרים מניקה את התינוק הרעב וטיפת חלב ניתזת מפיו אל צמח ירוק וקוצני שמעטר את פני הקרקע. החלב הקדוש צובע בצמח פסים לבנים, וכך הוא נשאר מאז ועד היום – קוץ ירוק שרוע על הקרקע שעליו מפוספסים לבן.

שמו של הצמח באנגלית הוא Milk Thistle או Sant Mary's Thistle, ובעיברית – גדילן מצוי 🙂

נעים להכיר – הגדילן

אם יש צמח אחד ששווה להכיר לעומק, כמדריך טיולים, מטייל או פשוט מישהו שאוהב את הטבע – זהו הגדילן.

כולנו נתקלים בו מדי פעם – מדובר באחד הצמחים הנפוצים בחורש פתוח, בצידי דרכים וכמעט בכל מסלול בו נטייל מצפון הנגב ועד הגולן. משפחתו – המורכבים, ותפוצתו העולמית באזור הים התיכון, צפון אירופה, צפון אמריקה ואפילו אוסטרליה וניו-זילנד. שמו בעיברית מגיע מהמושג "גדילים", שפירושו קצוות של חוטים שנפרמו. ואכן, זוהי צורת הפרח של הגדילן שמוקף בקוצים שנראים כקצוות חבל פרום.

למה יש לגדילן פסים לבנים?

מהחלב של מרים כמובן…;)

למי שלא מאמין לאגדה (למרות שחבל להרוס סיפור טוב עם עובדות), המחקר המדעי מראה שמתחת לשכבת החיצונית של עלי הגדילן כלואים כיסי אוויר נטולי כלורופיל ירוק, והם שנותנים לגדילן את פסיו הבהירים. מחקר מעניין שנעשה באיטליה דווקא תומך במידה מסוימת באגדה על מרים והחלב. במחקר בדקו השפעה של חומרים שונים על הגברת יצור החלב אצל נשים מניקות. תוצאות המחקר הראו שנשים שלקחו כמוסות זרעי גדילן העלו את תפוקת החלב שלהן ב64%! אבל כיום צמחים רבים אחרים שהשימוש בהם להעלאת תפוקת החלב ידוע ומוכח, כגון שיח אברהם, ודרושים מחקרים נוספים על הגדילן כדי לבסס הקביעה שיש ביכולתו לעודד יצור חלב אצל נשים מניקות.

גדולתו של הגדילן

רבים מתבלבלים בין הגדילן לבין הסרפד. חשוב להבהיר שלהבדיל מהסרפד, מגע בגדילן אינו צורב. קוצי העלים הצעירים כמעט ולא דוקרים, ואת העלים הבוגרים אפשר לקטוף בזהירות וכך להימנע מדקירה. הדומה בין הסרפד לגדילן הוא, ששניהם אכילים וטעימים, וכמו הסרפד, הגדילן הוא אחד מצמחי המאכל הבריאים, החשובים והשימושיים בארצנו.

עיקר היתרונות הבריאותיים של הגדילן קשורים לכבד. זרעי הגדילן משמשים להמרצת מיץ המרה, ומשרה מהזרעים נחשבת מועילה לטיפול במחלות כבד, צהבת, אבני-מרה ושיעול. מיצוי זרעי גדילן נחשב לתרופה מועילה בשל שני חומרים מרכזיים שיש בהם: סילימרין (Silymarin) וסיליבין (Silybum), שניהם ממשפחת הפלבנואידים (נוגדי חמצון שקיימים גם בפירות ובירקות). ברפואה העממית נהוג להשתמש בו כנגד הרעלה שנגרמת מאכילת פטרייה הזייה בשם אמנית זבובנית (Amanita muscaria), וכן בעלים מורתחים כדי לחטא שריטות ופצעים. 

איך ומתי ללקט ?

אין צורך לסבול מבעיות בכבד כדי להנות מטעמי הגדילן המשובחים! היופי בגדילן הוא שהוא מספק מזון לאורך כל השנה, וכל חלקיו אכילים, טריים או מבושלים.

בסתיו, עם תחילת הגשמים, ניתן ללקט את העלים הראשונים של הגדילן – הפסיגים. הם נובטים מן הקרקע בזוגות (שכן הוא ממשפחת הדו-פסיגיים) ומכילים מלאי של ויטמינים ומינרלים שהצמח צריך בשביל להתפתח מעלה. את הפסיגים ניתן לאכול חיים בסלט ולהתענג על טעמם המריר-מתקתק.

עם הזמן מפתח הגדילן עלים צעירים שקוציהם בקושי מורגשים, ובהמשך עלים גדולים יותר. בשלב זה מומלץ להצטייד בסכין ובכפפות לצורך הקטיף. את העלים ניתן לאכול חיים, בסלט או במרק ירקות ושורשים (מתכון בהמשך). 

בחורף, עם גדילת הגדילן ניתן לאכול גם את הגבעולים. אפשר לאכול אותם חיים כמו סלרי, או לקצוץ אותם ולהוסיף למוקפץ בסגנון אסיאתי.

ההפתעה הגדולה בגדילן היא ללא ספק השורש. כששושנת העלים גדולה, ניתן לחפור בזהירות מתחת לגבעול ולהוציא את השורש מן הקרקע. טעמו של השורש ארטישוקי (ומכאן שם הצמח בערבית – חורפיש אל ג'מאל – ארטישוק הגמלים) ומשובח במיוחד לאחר בישול במרק.

באביב מפליא הגדילן בפרחים סגולים מרהיבים. ב1927 התגלה ברמת גן מין חדש של גדילן שפרחיו לבנים, והוא מתפשט בארץ בהדרגה מאז. אם מצאתם גדילן לבן – זכיתם ! צלמו ושלחו לי, אשמח לראות 🙂

פרח הגדילן – 

פרח ברקן, המזכיר את הגדילן – 

גדילן לבן נדיר, צולם באחד מואדיות חיפה – 

בסוף האביב נלקט את זרעי הגדילן מתוך הפרח היבש. נשים לב שלכל זרע יש "מצנח" שנועד להעיף אותו הלאה עד שימצא חלקה נאה לנבוט בה.

אפשר פשוט למשוך את הזרעים מתוך הפרח היבש, אבל הדרך המועדפת עלי היא לקטום את הפרח כולו, להפוך אותו כלפי מטה אל תוך שקית ולהפיל את הזרעים בניעור. את ה"מצנחים" מעיפים בקלות ברוח, ונשארים עם הזרעים המזינים. ניתן גם להשתמש במסננת. את הזרעים ניתן לאכול חיים, בסלט, להוסיף לגרנולה, או לקלות במחבת עם מכסה (כיוון שהם קופצים כמו פופקורן) ולאכול כחטיף בתוספת מלח.

גדילן וברקן – מה ההבדל?

לגדילן יש כפיל, שלא נאמר מתחזה, ושמו הוא ברקן סורי (Notobasis syriaca או Syrian Thistle). הברקן גם הוא אכיל, אך המרקם והטעם שלו פחות טובים לטעמי. שמו של הברקן בערבית גם מבטא את טעמו הנחות – אם הגדילן הוא "חורפיש אל ג'מאל" (ארטישוק הגמלים), אז הברקן הוא "חורפיש אל חמיר" (ארטישוק החמורים). הגמל נחשב לחיה יפה וגאה (ג'אמיל=יפה), בעוד החמור…איך נאמר…חמור 🙂

אז איך נבדיל בין גדילן לברקן בשלבי הגדילה השונים?

בסתיו – לפסיגי הברקן, ולעיתים גם לקוציו, יש שוליים סגלגלים. לפסיגי הגדילן ולעליו אין. ניתן להיעזר גם בנופו היבש של הצמח, שלידו יצמחו צאציו – הזרעים שנפלו ממנו בסוף האביב ועכשיו נובטים.

גדילן –

ברקן (שימו לב לפס הסגול שמקיף את העלה) –

בחורף – צורת העלה של הברקן ישרה, צמיחתו יותר שטוחה וצמודה לקרקע, והדוגמה של הפסים הלבנים מתכנסת פנימה, ולעיתים יוצרת צורה של לבבות. עלה הגדילן רך יותר ו"מסולסל" יותר.

מימין – גדילן, משמאל – ברקן:

באביב – קוצי הברקן שסביב הפרח מתפצלים לכיוונים שונים (כמו ברק – ומכאן שמו), בעוד קוצי הגדילן ישרים ופונים מעט מטה.

בקיץ – צורת הקוצים ניכרת גם בנופם היבש של הגדילן והברקן.

זמן לאכול !

את פסיגי, עלי וגבעולי הגדילן ניתן לאכול חיים בסלט האהוב עליכם, במקום חסה: עם עגבניות, מלפפונים, זיתים, זרעי חמניה ודלעת והרבה לימון ושמן זית. הקפידו לשטוף את עלי הגדילן טרם האכילה, וגזרו את הקוצים במספריים (פעולה אהובה במיוחד על ילדים – נסו ותראו). ניתן לקפל את עלה הגדילן לשניים וכך לחתוך את הקוצים משני הצדדים בפעם אחת.

למי שמוכן קצת להשקיע ולקבל בתמורה מרק חורפי, עשיר טעים – להלן מתכון למרק שורשי גדילן (כמויות משתנות לפי מספר הסועדים):

מצרכים – 

-תפוחי אדמה

-שורש פטרוזיליה

-בצל

-שום

-שורשי גדילן (חשוב!), עלי וגבעולי גדילן (לא חובה אבל בהחלט מוסיף)

הוראות הכנה – 

1. חותכים את הבצל, תפוחי האדמה, שורש הפטרוזיליה והשום לחתיכות בינוניות, ומטגנים 3-5 דקות בשמן זית בסיר גדול.
2. קוצצים את הקוצים של עלי הגדילן במספריים וחותכים לרצועות.
3. מוסיפים את גבעולי הגדילן, עלי ושורשי הגדילן (ניתן לחתוך או להשאיר בגודל מלא).
4. מוסיפים לירקות מים רותחים, מתבלים במלח ופלפל לפי הטעם.
5. לאחר 20-30 דקות המרק מוכן, בתאבון !