סרפד – הסופר-פוד של הטבע

אתחיל בלומר משהו מפתיע – אין כזה דבר "עונת הליקוט". בכל עונה ועונה, יש צמחים טעימים ובריאים שאפשר ללקט. רק צריך לדעת מה לחפש, איך לטפל בצמח ולבסוף – איך להכין ממנו מטעמים מדהימים. קחו, לדוגמא, את הסרפד (אבל בזהירות!).

הסרפד – חבר או אויב?

הסרפד (או בשמו השני “אימת התלמידות בטיול השנתי”…) הוא אינו צמח בודד, אלא סוג המכיל מעל 30 מינים שונים שנפוצים בעיקר באזורים ממוזגים סביב אגן הים התיכון, ברחבי אירופה ובאסיה. באנגלית הצמח מכונה Nettle ובערבית "קוּרֵייס". שמו המדעי Urtica, מהשורש uro בלטינית קדומה שפירושו – “לשרוף, לעקוץ”. ואכן, כל מי שטיפס לתוך מקום נטוש בתור ילד או ניסה לסטות מהשביל לתוך הסבך, מכיר את המאפיין הבולט ביותר של הסרפד – שערות צורבות שמשאירות סימן מגרד על העור. כל שערה היא כמו מחט שנשברת במגע ומזריקה חומר המכונה “חומצת נמלים” אל תוך העור, מה שיוצר גירוד מקומי, שעובר מעצמו תוך כמה דקות. אם תמשיכו לקרוא, תגלו איך אפשר בקלות להימנע מצריבה… 😉

אבות אבותינו לא אהבו את הסרפד, בלשון המעטה. הסרפד מוזכר בתנ"ך בספר ישעיהו נ"ה, י"ג – "תַּחַת הַנַּעֲצוּץ יַעֲלֶה בְרוֹשׁ, וְתַחַת הַסִּרְפַּד יַעֲלֶה הֲדַס; וְהָיָה לַיהוָה לְשֵׁם, לְאוֹת עוֹלָם לֹא יִכָּרֵת.”. כלומר, במקום משהו גרוע ורע כמו הנעצוץ או הסרפד, יעלה משהו טוב ונעים כמו עץ ברוש או הדס ריחני. במקום הרשעים, יעלו הצדיקים…

היום, לעומת זאת, אנחנו יודעים שהסרפד הוא רחוק מלהיות סתם צמח צורב ומעיק, אלא מדובר בצמח מאכל ומרפא טעים, עוצמתי ובריא מאוד.

העשב הקסום

מדוע הסרפד כל כך צורב? זו פשוט הדרך שלו לשרוד ולמנוע מבעלי החיים לאכול אותו. ויש לו סיבה טובה – הוא מאוד טעים ! תוכלו להעשיר כל מרק או תבשיל בעלי וגבעולי סרפד ותקבלו שדרוג מדהים בטעם ובאיכות. עם ההרתחה או הטיגון, נשברות השיערות הצורבות וניתן להתענג על הטעם מבלי לחשוש.

מעבר לטעם, הסרפד נחשב לסופר-פוד של הטבע. הוא אחד המקורות הטובים ביותר לברזל וכן עשיר בויטמין C ומינרלים רבים. ברפואה העממית ידוע כי הצמח עוזר בדימום, מסייע לפתור דלקות שתן ויכול לטפל בפצעים, בבעיות עור, ראומטיזם וסוכרת. אחד משימושי הסרפד הידועים הוא בחידוש וצמיחת שיער (משהו שחבל שלא ידעתי קודם…), ותוכלו למצוא בחנויות הטבע שמפו סרפד שמעשיר את זקיקי השערות. בימי קדם השתמשו גם בעלי וגבעולי הסרפד ליצירת בדים וחבלים. ניסים קריספיל, מחבר “ילקוט הצמחים” של ארץ ישראל, מספר שנתקל בשימוש מפתיע בסרפד באחד מהכפרים באזור חברון: מרפא מקומי שלקח צרור עלי סרפד והצליף בהם בגבו של המטופל, שסבל מכאבי גב עזים. צריבת הסרפד הזרימה דם לאזור הכואב ועזרה להקל על הכאב. אבל למי מכם שעוד לא מוכן להצליף בחבריו בצרור סרפדים – בואו ונלמד איך ללקט נכון את עלי הסרפד מבלי להיצרב.

לקחת את הסרפד בידיים

איך נזהה סרפד?

רבים מתבלבלים בין הסרפד לגדילן, אבל ההבדל הוא פשוט. לגדילן פסים לבנים על עליו הגדולים, ולסרפד יש עלים משוננים ברורים, הוא גדל בקבוצות גדולות וניתן לראות את השערות הצורבות במבט מקרוב על העלים והגבעולים. הסרפד חובב חנקן, ולכן תמצאו אותו במעזבות, צידי דרכים, תילים ארכיאולוגים ואזורים בהם יש בקר וצאן. בארץ יש ארבעה מיני סרפדים: סרפד הכדורים (עם תפרחות כדוריות), סרפד קרומי (עם תפרחות ארוכות דמויות שיבולת) וסרפד צורב (שהוא הקטן מכולם, ובמעין פרדוקס משעשע – הוא הכי פחות צורב…). בנוסף, יש את סרפד החולה, מין שכמעט ונכחד בארץ.

איך נלקט סרפד בצורה שלא תצרוב לנו? הסתכלו מקרוב ותראו שהשערות הצורבות נעות בכיוון מסויים. אז כמו שמלטפים חתול – קטפו אותו בכיוון השערות ולא נגד הכיוון. כך, השערות לא נשברות וניתן לקטוף את העלים ללא חשש. אם תקפלו את עלה הסרפד לכמה חלקים קטנים, תגלו שהשערות נשברות וניתן לאכול אותו חי. אבל טעמו המופלא מתגלה דווקא בזמן הבישול – אז הנה, קבלו מתכון 🙂

מתכון: אורז סרפדים וצ'יפס מרווה

תבשיל אורז שמשלב בין מתיקות קלה למרירות, עם טעמי הסרפד החזקים וקריספיות של עלי מרווה מטוגנים מעל.

מצרכים ל 10 אנשים:

• כמות יפה של סרפד (הוא מתכווץ בבישול)
• קילו אורז בסמטי לבן
• 4 בצלים
• חופן עלי מרווה משולשת
• מלח

הכנה:

-מרתיחים מים בקומקום.

-בסיר, מטגנים שלושה בצלים עד להזהבה קלה. מוסיפים את עלי המרווה לפי הטעם. ככל שתוסיפו יותר, תקבלו מרירות מעודנת במנה שתשתלב עם מתקתקות הבצל. משאירים קצת עלי מרווה בצד לטיגון הצ'יפס. מוסיפים את האורז, מערבבים לספיגת טעמים ומוסיפים מים רותחים (כוס מים לכל כוס אורז).

-קוצצים בזהירות את הסרפד (אפשר להשתמש בכפפות).

-במחבת, מטגנים בצל אחד יחד עם הסרפד עד ליצירת תבשיל רך. מוסיפים מלח וטועמים.

-כשהאורז מוכן, שופכים אותו לצלחת גדולה ומוסיפים את תבשיל הסרפד מעל.

-מטגנים עלי מרווה על להשחמה וקריספיות בתוספת מלח. מפזרים מעל.

נשאר לי רק לאחל לכם בתיאבון ולהמליץ לעקוב אחרי הבלוג, על מנת לקרוא על עוד צמחים ומתכונים. נתראה בשבילים, בסיורי ליקוט וטיולים אחרים!